הצהרת אמונה

כתבי הקודש

אלוהים ברא את האדם כדי שהאדם יפאר אותו וייהנה ממנו לנצח וגם כדי ליהנות מהאדם. אלוהים סיפק קנה מידה לפיו ידע האדם כיצד לעשות זאת. קנה המידה הם כתבי הקודש כפי שנמסרו במקורם. כתבי הקודש נכתבו בהשראת רוח אלוהים והם כוללים את התנ"ך והברית החדשה בלבד. הם מלמדים במה על האדם להאמין, מה עליו לדעת אודות אלוהים ומהן חובותיו כלפי אלוהים, וכלפי בני אדם והבריאה. בתור שכאלו, הכתובים מחייבים את כל בני האדם. הם חתומים וסופיים ואין להוסיף עליהם דבר. תמה ההתגלות ואין עוד התגלויות אלוהים שמחייבות את המצפון, המחשבה או המעשה. נחתם החזון ואין עוד נביא, רואה, חוזה או שליח. יחד עם זאת, אלוהים מדריך את בני האדם על ידי רוחו ששם בלבם, על ידי מצפון, על ידי נסיבות חיים ועל ידי חכמה שהעניק לבני האדם. וכל אלו הם בנוסף לעקרונות ולמצוות שיש בדבר אלוהים עצמו.

(ברא' א' 1, 26-28, קור"א י' 31, מז' ל"ו 8-9, טימ"ב ג' 16, יוח' י"ד 21, תסל"א ד' 5, התג' ד' 11, אפס' ב' 20, דבר' ד' 2, מז' י"ט 8, פטר"א א' 21, טימ"א ג' 16, תסל"ב א' 7-9, דני' ט' 24, משלי ל' 6, דבר' י"ב 32, יעקב ד' 12, רומ' י' 17).

אלוהים

אנו מאמינים שאלוהים הוא רוח נצחי, ללא שעור, איננו משתנה בישותו, חכמתו, כוחו, קדושתו, צדקתו, טובו ואמיתו. יש רק אלוהים אחד חי ואמיתי, אשר לו שלוש ישויות שכולן שותפות שוות לגמרי במהות אלוהית אחת, בגבורה ובכבוד.

(יוח' ד' 24, מזמ' צ' 2, איוב י"א 7, שמות ג' 14, יעק' א' 17, מז' קמ"ז 5, ישע' ו' 3, שמות ל"ד 6, דבר' ו' 4, מתי כ"ח 19, יוח' י"ז 5.)

מעשי אלוהים בבריאתו

אנו מאמינים שאלוהים קבע את רצונו מראשית ואת תכלית כל מעשיו על פי רצונו הקדוש והנצחי. הוא גם יעד את הכול מראש לתפארת כבוד שמו בלבד ומקיים את עצתו זו במעשה הבריאה, במעשה הישועה ובהשגחתו העליונה. אלוהים ברא את הכול יש מאין בדבר גבורתו בשישה ימים וברא את הכול טוב מאוד. את האדם ברא זכר ונקבה, בצלמו וכדמותו, בצדקה ובקדושה, ומסר בידו ממשל על הבריאה. אלוהים מושל בכל עת על בריאתו ועל כל מעשיהם בקדושה, חכמה וגבורה ריבונית. כשברא אלוהים את האדם,  הוא כרת עמו ברית של חסד לחיים בתנאי שהאדם יישמע לו בשלמות ואסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע פן ימות.

(מה”ש ט"ו 18, דני' ד' 35, אפס' א' 11-12, ברא' א' 1, אפס' א' 5, עבר' א' 3, ברא' א' 1-31, ברא' א' 27-28, קהלת ז' 29, ברא' א' 28, מז' קמ"ה 17, ישע' כ"ח 29, עבר' א' 13, מז' ק"ג 19, הושע ו' 8, ברא' ב' 15-17.)

החטא ותוצאותיו

השטן פיתה את אדם וחווה, והם נפלו מהמעמד שנבראו בו כשחטאו נגד אלוהים ואכלו את הפרי האסור. חטא הוא אי-התאמה לרצון אלוהים ועבירה על מצוותו בטבע או במעשה. כשחטא אדם, כל האנושות חטאה בו ונפלה עמו משום שאדם ייצג בברית את כל בני האדם. החטא הראשון עשה את האדם לחוטא ואומלל, טבעו האנושי הושחת והוא הפך למושא חרון אלוהים. עתה כולם נושאים את הטבע המושחת של האדם הראשון. טבעו חסר צדקה ופגום בכל היבטיו, אם כי לא עד תום. במילים אחרות, כל בני אדם נושאים באשמה ובהשלכות החטא הראשון ומשום כך עושים מעשי חטא מרצון לבם. עקב החטא איבדה האנושות את קרבתה לאלוהים, הפכה למושא זעמו וקללתו הצודקים, ובכך שועבדה לסבל על כל סוגיו בחיים האלה, למוות עצמו ולכאבי השאול לנצח.

(ברא' ג' 1-6, ברא' ג' 6-8, יוח"א ג' 4, מז' נ"א 7, מה”ש י"ז 26, רומ' ה' 18, ברא' א' 28, רומ' ה' 19, רומ' ה' 12, אפס' ב' 3, רומ' ה' 18, רומ' ג' 10, אפס, ב' 1-2, ברא' ט' 6, מתי ט"ו 19, ברא' ג' 8, אפס' ב' 3, גלט' ג' 10, רומ' ו' 23, מתי כ"ה 41.)

חסד אלוהים המושיע

אלוהים בנצח קיומו ומרצונו הטוב בלבד, לא הותיר את כל בני האדם לאבוד בחטא ובסבל. הוא בחר באחדים לחיי עולם וכרת עימהם ברית של חסד לגאול אותם מחטא ומיגון ולהביאם למעמד חדש של ישועה על ידי מושיע. זאת עשה למען יתפאר בהם ותראה דרכם לעולם תפארת אלוהים העצומה מספר. לשם הגשמת ברית זו בחר את אברהם אבינו להקים ממנו עם סגולה להיות אור לעולם. הוא הביא צאצאיו למעמד הר סיני, נתן להם בחסדו את תורת המצוות והעניק להם את הבטחת המושיע. מאז שלח להם נביאים ללמדם את אורחות ה' ולבאר את הבטחת הישועה שזכו לה.

 המושיע היחיד של נבחרי אלוהים הוא ישוע המשיח שבא מזרע דוד כפי ההבטחה, אשר לו השם הנעלה על כל שם, שבהיותו בן אלוהים הנצחי והמיוחד היה לאדם וכך הווה ויהיה לנצח אלוהים ואדם – שני טבעים שונים ואישיות אחת אמיתית. המשיח היה לאדם כשלקח לעצמו גוף אמיתי ונפש אנושית, הורה ברחם הבתולה מרים בגבורת רוח הקודש ונולד ממנה – ובכל זאת הוא ללא חטא.

(אפס' א' 4-5, מתי כ"ו 28, רומ' ח' 27-39, אפס' א' 11-12, ברא' י"ב 1-3, שמות י"א 17-18, שמות כ', דבר' י"ח 18-20, ישע' נ"ג, ירמ' ל"א 30-33, טימ"א ב' 5, רומ' א' 3, פיל' ב' 6, יחז' א' 1-2, 18, יוח"א א' 14, עבר' ב' 14, מתי כ"ו 38, לוקס א' 31, עבר' ז' 26).

מעשי המשיח

ישוע המשיח, בתור המושיע, ממלא את משרות הנביא, הכוהן, והמלך הן בימי שפלותו והן עתה, בהיותו נשגב ונעלה. כנביא הוא מגלה לנו בדברו ועל ידי רוחו את רצון אלוהים לישועתנו. ככוהן הוא הקריב את עצמו אחת ולתמיד, נהיה לקרבן מכפר לישועת הנבחרים. בכך הגשים את כל מה שנרמז עליו במרכיבי המשכן, סיפק את צדקת אלוהים, ריצה אותנו לאלוהים ועתה מפגיע בעדנו תמיד. כמלך הוא מכניע אותנו לעצמו, מושל ומגן עלינו ועוצר וכובש את כל אויבינו ואויביו. המשיח השפיל את עצמו כשנולד לאישה בנסיבות עניות ועלובות, היה תחת יד התורה, סבל במקומנו את חרון אלוהים ומוות מקולל על הצלב. לאחק שנקבר והיה אחוז בכבלי המוות שלושה ימים, קם מן המתים, הופיע למאות של אנשים במשך ארבעים יום ועלה לשמים לשבת לימין האב. ישוע יופיע בשנית בעתיד כדי לשפוט את כל בני האדם בקדושה.

(דבר' י"ח 15-18, מה"ש ג' 22, עבר' ה' 6, מז' ב' 6, מה"ש ב' 36, יוח' א' 18, יוח' כ' 31, יוח' י"ד 26, עבר' ט' 28, טיטוס ב' 14, גלט' ב' 22, עבר' ט' 1-12, יוח"א ב' 2, קור"ב ה' 18, עבר' ז' 25, מז' ק"י 3, ישע' ל"ג 22, קור"א ט"ו 25, לוקס ב' 7, גלט' ד' 4, ישע' נ"ג 3, פיל' ב' 8, דבר' כ"א 23, מתי י"ב 40, קור"א ט"ו 4, מרק ט"ו 19, עבר' א' 3, תסל"א א' 10, מה"ש י"ז 31, מתי כ"ז 46).

חובות האדם לאלוהים

אלוהים מחייב כל אדם ללא יוצא מן הכלל לנהוג על פי רצונו. את תמצית חוק האלוהים יש לראות במצווה לאהוב את אלוהים בכל לבנו, נפשנו ומאודנו ולאהוב את רעינו כמונו. רצון אלוהים ומצוותיו נגלים בספר הבריתות בלבד. לעולם אין אדם חופשי ממצוות אלוהים ומתורת חוקו הנצחי, שמתגלה בכתובים. אף שהתגלויות היו רבות ושונות לאורך ההיסטוריה האנושית הן תמיד גילו את התורה האחת העומדת לעד. התורה איננה דרך לישועה כי אם דרך חיים לנושעים, שנועדה גם להביא חוטאים למשיח. היא מפורטת בעיקר בעשרת הדברות. טקסיה, כפי שניתנו בימי משה, התגשמו במשיח.

(ירמ' כ"ב 29, תסל"א א' 10, מתי כ"ב 37-40, מז' י"ט 8-11, טימ"ב ג' 16, התג' י"ט 5, מז' י"ט 19, עבר' א' 1, גלט' ב' 16, תסל"א ד' 1, פטר"א א' 22, רומ' ג' 20, דבר' י' 4, מתי י"ט 17, קול' ב' 16-17, 20-21, התג' י"ט 5).

אלוהים  – רוח הקודש

רוח הקודש הוא אלוהים במלוא מובן המילה. הוא שפועל בליבם של בני האדם והוא "המנחם" שהבטיח ישוע לתלמידיו לפני שעלה למרום, והוא מממש את הישועה שלנו. מתנת רוח הקודש איננה תחליף לדבר אלוהים שהוא "חרב הרוח". בימיה הקדומים של קהילת המשיח העניק רוח הקודש מתנות מיוחדות למאמינים כדי לתת תוקף למסר הבשורה שהיה חדש להם. המתנות השונות ניתנו לאנשים שונים כדי להועיל לגוף כולו וכדי לתת תוקף באוזני הלא-מאמינים. מאז שהושלם חיבור כתבי הקודש, חדלו מתנות אלה מלהתקיים. יחד עם זאת, הרוח איננו מוגבל ופועל בקהילה בהתאם לרצונו הטוב. הרוח גם מעורר את המאמינים לקרוא וללמוד ולהבין את הכתובים, ובדרך זו מדריך אותם בחיי אמונתם. הרוח איננו מגלה למאמינים אמיתות חדשות שאינן בדבר אלוהים, ואף לא מגלה משמעויות מיוחדות שנוגעות רק לאיש המסוים הקורא אותם.

אנו נושעים כשאלוהים מממש בנו על ידי רוחו את הישועה שקנה ישוע. רוח הקודש נותן לנו אמונה ותשובה ומאחד אותנו למשיח. בקריאה מושיעה הוא מממש את כוונות החסד של אלוהים כלפינו. הוא משכנע אותנו במעמדנו כחוטאים, מאיר את הבנתנו על ידי המשיח, משחרר ומחדש את רצוננו מחטא ומאפשר לנו לחבוק את המשיח. בזכות קרבן המשיח אלוהים מעניק לנבחריו צדקה, מעמד  של בנים, את רוח הקודש ואת כל ברכות החיים שנובעות מתוך חסד אלוהים. רוח הקודש הוא שמחזק את המאמינים במאבקיהם, מנחם אותם, מוכיח אותם, מעודד אותם ומעורר בהם מחדש את יראת אלוהים. הוא מממש בהם את הישועה ומקדש אותם למען יידמו שוב לדמות בוראם. את כל אלו הוא פועל בגבורה, על סמך הכפרה ולמען יפואר האב בכול.

 (אפס' ו' 17, פטר"ב א' 21, אפס' ב' 20, מה"ש י"ז 11, יוח' ה' 39, מז' קי"ט 18-19, 34, 41, 44-48, 59; רומ' ח' 7-9, קור"א י"ג 10-8, טיטוס ג' 9, מה"ש י"ז 30, מה"ש ב' 21, ג' 9-21, יוח"א ה' 16-17, גלט' ג' 10, מתי כ"ה 41, רומ' ג' 23, מה"ש ב' 37-38, ירמ' ג' 1, אפס' ב' 8-9, יוח' א' 12, ישע' מ"ג 11, מה"ש י"א 18, מה"ש ב' 37, ירמ' ל"א 18-19, מתי י"א 28-30, יוח' ו' 63, אפס'  א' 13, 16-17, מתי כ"ח 19-20, קור"א יב' 23-26, לוקס י"א 9-13).

הישועה

שום אדם אינו יכול לקיים את מצוות אלוהים בשלמות. יש חטאים שמעצם טבעם הם רעים יותר בעיני אלוהים מאחרים, אך כל חטא ראוי לחימת אלוהים ולקללתו בעולם הזה ובעולם הבא. כדי להימלט מחרון אלוהים ומקללתו, שכולנו ראויים להם משום חטאינו, אלוהים דורש מאתנו להאמין בישוע המשיח ולשוב מחטאינו אליו. אמונה בישוע המשיח היא מתנת חסד מושיעה שאלוהים מזכה אותנו בה ובאמצעותה אנחנו מקבלים אותו ומצפים לישועה ממנו בלבד. כל חוטא יכול לחזור בתשובה כשהוא מכיר באמת בחטאו ובכנות כואבת ובשקידה מתמדת מקפיד לסור בכל עת למשמעת מצוות אלוהים. אמצעי החסד הרגילים שהמשיח משתמש בהם כדי לזכות אותנו בפרי ישועתו הם דברו ומצוותיו, חיי הקהילה, חיי תפילה.

 (מז' ג' 9, יוח' א' 12-13, יוח' ג' 3, 7-9, אפס' א' 4-7, 12, 14-ב' 1, אפס' ב' 8-9, מה"ש י"א 18, תסל"א ה' 24, רומ' ח' 11, 15-17, 23-30, טימ"ב ב' 25-26, קול' א' 13-15, 19, ב' 13, רומ' ט' 16, מתי כ' 18-20, רומ' ה' 1-2, 10, ישע' נ"ג 11, תסל"ב ב' 13, פטר"א א' 2, קור"א א' 30, אפס' א' 3, שופ' י"ד 6, מה"ש ב' 37, יוח' י"ד 15-19, 25-28, יוח' ט"ז 7-15; אפס' ד' 22-24, תסל"א א' 4-6, התג' ה' 9-10, מה"ש ט' 31, זכר' י"ב 10-12).

כל אלה שאלוהים האב יעד למשיח לא יאבדו לעולם. אותם הוא גם קרא, הושיע, קידש ואף פאר בתפארת גבורת חסדו. כל נבחריו יזכו לשמוע את הבשורה. בכולם יפעל אלוהים לישועה ואיש לא יחטוף אותם מידי המשיח.

(יוחנן י"ז 2, 6-10, רומ' ט' 22-25, רומ' ח' 28-30, רומ' י' 13-17, יוח' ו' 37, 39-40, י' 28-30).

הצדקת המאמין היא מעשה חסד מושיע חופשי של אלוהים. הוא סולח לכל חטאינו ומקבל אותנו כצדיקים לפניו בזכות צדקת המשיח, הנחשבת לנו ומתקבלת על ידינו באמונה בלבד. מעמד הבנים גם הוא מעשה חסד מושיע חפשי של אלוהים שמקבל אותנו אל חברת בנו ונותן לנו את כל הזכויות הקשורות במעמד זה. רוח אלוהים מקדש אותנו בגבורת חסדו על ידי הלידה החדשה ועל ידי מתן הכוח למות לחטא כל יום יותר ויותר. הברכות המלוות הן ביטחון הישועה, מצפון שקט, שמחה ברוח הקודש, התפתחות רוחנית מתמדת. את כל אלה פועל בנו רוח הקודש. אך לא בלי שנשקוד ונעמול בהם בעצמנו. במותם, נפשות המאמינים נשלמות בקדושה ועוברות מיד אל נוכחות המשיח. גופותיהם נחות בקבריהן עד לתחייתן. בתחיית המתים יקיצו כל המאמינים בכבוד, יוצדקו במשפט אלוהים, יהיו מאושרים בשלמות וייהנו מאלוהים לנצח. החוטאים יושלכו לאגם האש והגופרית אשר הוא המוות השני, ושם יישאו את עונשם – אבדון עולם.

(אפס' א' 7, קור"ב ה' 6-8, 21, רומ' ה' 1-5, 18-19, גלט' ב' 16, יוח"א ג' 1, יוח"א א' 12, רומ' ח' 1, 17, טיטוס ג' 5, יוח' ג' 6, תסל"ב ב' 13, אפס' ד' 24, קול' ד' 1-5, משלי ד' 18, קור"ב ג' 18, יהודה 24-25, קול' א' 29, קול' ג' 5, עבר' י"ב 23, פיל' א' 23, תסל"א ד' 14, קור"א ט"ו 43, מתי כ"ה 21, התג' כ"ב 1-5, כ' 11-15, תסל"א א' 7-10, התג' כ"א 8).

אמצעי החסד

המשיח פועל בדברו, ובמיוחד באמצעות הטפת דברו, בכדי להושיע את נבחריו, ולהפוך אותם ממתים בחטאיהם, לחיים ברוח. כדי שכתבי הקודש יפעלו לישועתנו, עלינו להכיר אותם ולקרוא בהם בשקידה ובתפילה. נדרשת פעולת רוח הקודש על מנת שנבין את המשמעות של דבר האלוהים.

הדרך להבין אותם איננה עוד תלויה במתנות רוחניות או התגלויות מיוחדות כפי שהיה נפוץ בעבר אלא על ידי שקידה, לימוד ועיון תוך תפילה לעזרה מאלוהים. עלינו לקבל את הנאמר בכתובים באהבה ובאמונה, לצפון אותם בלבנו ולחיות על פיהם מדי יום. כמו כן, ציווה לנו המשיח את הטבילה, את סעודת האדון, את התפילה ואת חיי הקהילה. כל אלו משמשים ביד ה' כדי לקדשנו, לחזקנו, ללמדנו ולנחמנו בדרך אלוהים.

(מה"ש ב' 41-41, פטר"א א' 22, ב' 2, תסל"א א' 4-5, תסל"א ב' 13, תהי' א', משלי ח' 34, פטר"א ב' 1-2, תהי' קי"ט 11, 18, 96, יוח' י"ז 17, דבר' ל' 11-14, עבר' ד' 2, יעקב א' 25, מתי כ"ח 18-20, קור"א י"א 23-25, עבר' י' 24-25).

הקהילה

הקהילה מורכבת מנבחרי האלוהים אשר נושעו מחטאם, ורוח אלוהים החיה אותם והביאם לאמונה במשיח. הברית החדשה משתמשת במילה "קהילה" גם כדי לתאר גוף מקומי מאוגד של מאמינים שמאוחדים יחד לעבודת אלוהים. יש בה הוראת כתבי הקודש, מתן הלל וכבוד לאלוהים ולמשיח, שקידה לחיות על פי מצוות המשיח, ואהבה הדדית מעשית. הקהילה נמצאת תחת השגחתם של זקנים ושמשים שאינם שולטים על הקהילה, כי אם משרתים אותה. מנהיגי הקהילה הם אלה שנקראו על ידי אלוהים דרך הקהילה, ומשום כך הם נתונים למרותה לא פחות משהיא נתונה למרותם.

(אפס' ד' 1-6, קור"ב א' 1, טימ"ב ב' 2, 5, גלט' ה' 13-14, פיל' א' 1, פטר"א ה' 3, עבר' י"ג 7, 17, מה"ש י"ד 21-23, מה"ש ו' 1-6, אפס' ה' 21).

בקהילה משיחית מתוקנת הכול מתנהל בגלוי ובצורה מסודרת. יש לפחות שני זקני עדה ויש גם שמשים. זקני העדה ממונים על חיי הרוח והמוסר והשמשים על האהבה והעזרה ההדדית ועל ענייני החומר והחולין. בקהילה מסודרת יש הסכמה ברורה לפחות על מינימום מסוים ומוגדר של עיקרי האמונה ויש הבנה משותפת בעניין מהות הקהילה ואופן הנהגתה ופעולתה. הקהילה נועדה לחזק, לנחם, להדריך, לעודד ולהוכיח מאמינים לפי צורכיהם ולהפיץ בנאמנות את הבשורה בסביבתה הקרובה ורחוקה עד קצה העולם. זוהי התחברות משיחית ביראת אלוהים שמחייבת משמעת לכתבי הקודש ונאמנות לכל מצוות אלוהים.

(רומ' י"ב 11-12, 14, קור"א י"ד 33, פיל' א' 1, טימ"א ה' 17, 20, מה"ש ו' 1-6, קור"א א' 10, גלט' ו' 1-2, טימ"א ג' 15, פיל' ב' 15, התג' כ"א 24, תסל"ב א' 10).

אחרית הימים

אלוהים יקיים את כל ההבטחות שנתן לישראל, לקהילה ולעולם. הארץ תמלא דעת ה' כמים לים מכסים. כפי שהלך המשיח, כן גם ישוב, כפי שמלמדים הכתובים. המתים יקומו והחיים והמתים יישפטו לפני ה'. מי שהצדיקם המשיח, יפוארו אז בשלמות ויזכו לברכת עולמים לפני האדון. האחרים יאבדו. כל ברך תכרע לפני אלוהים וכל לשון תודה כי ישוע הוא האדון. יהיו שמים וארץ חדשים ואלוהים יהיה הכול בכל.

(ירמ' ל' 22-25, רומ' י"א 29, קור"א ט"ו 12, 20, 28, מה"ש א' 11, ישע' כ"ו 19, התג' כ' 11, 12-13, 15, התג' כ"א 27, פיל' ב' 9-11, ישע' ס"ה 17).