הצהרת אמונה

כתבי הקודש

אלוהים ברא את האדם כדי שהאדם יפאר אותו וייהנה ממנו לנצח וגם כדי ליהנות מהאדם. אלוהים סיפק קנה מידה לפיו ידע האדם כיצד לעשות זאת. קנה המידה הם כתבי הקודש כפי שנמסרו במקורם. כתבי הקודש נכתבו בהשראת רוח אלוהים והם כוללים את התנ"ך והברית החדשה בלבד. הם מלמדים מה על האדם להאמין אודות אלוהים ומהן חובותיו כלפי אלוהים. בתור שכאלו, הם מחייבים את כל בני האדם. כתבי הקודש חתומים וגמורים, אין להוסיף עליהם דבר. תמה ההתגלות ואין עוד התגלויות אלוהים שמחייבות את המצפון, המחשבה או המעשה. נחתם החזון ואין עוד נביא, רואה או חוזה. יחד עם זאת, אלוהים מדריך על ידי רוחו בלב, במצפון, בנסיבות חיים ובאמצעות חכמה שנתן לבני אדם. כל אלו בנוסף לעקרונות ולמצוות שיש בדבר אלוהים עצמו.

(ברא' א' 1, 26-28, קור"א י' 31, מז' ל"ו 8-9, טימ"ב ג' 16, יוח' י"ד 21, תסל"א ד' 5, חזון ד' 11, אפס' ב' 20, דבר' ד' 2, מז' י"ט 8, פטר"א א' 21, טימ"א ג' 16, תסל"ב א' 7-9, דני' ט' 24, משלי ל' 6, דבר' י"ב 32, יעק' ד' 12, רומ' י' 17.)

אלוהים

אנו מאמינים שאלוהים הוא רוח נצחי, ללא שעור, איננו משתנה בישותו, חכמתו, כוחו, קדושתו, צדקתו, טובו ואמיתו. יש רק אלוהים אחד חי ואמיתי אשר לו שלוש ישויות שכולן שותפות שוות לגמרי במהות אלוהית אחת ובגבורה וכבוד אחד.

(יוח' ד' 24, מזמ' צ' 2, איוב י"א 7, שמות ג' 14, יעק' א' 17, מז' קמ"ז 5, ישע' ו' 3, שמות ל"ד 6, דבר' ו' 4, מתי כ"ח 19, יוח' י"ז 5.)

מעשי אלוהים בבריאתו

אנו מאמינים שאלוהים קבע מראשית את רצונו ואת תכלית כל מעשיו על פי רצונו הקדוש והנצחי. הוא גם יעד את הכול מראש לתפארת כבוד שמו בלבד ומקיים את עצתו זו במעשה הבריאה, במעשה הישועה ובהשגחתו העליונה. אלוהים ברא את הכול יש מאין בדבר גבורתו בששת ימים וברא את הכול טוב מאוד. את האדם ברא זכר ונקבה, בצלמו וכדמותו, בצדקה ובקדושה, ומסר בידו ממשל על הבריאה. אלוהים מושל בכל עת על בריאתו ועל כל מעשיהם בקדושה, חכמה וגבורה ריבונית. כשברא אלוהים את האדם, כרת עמו ברית של חסד לחיים בתנאי שהאדם יישמע לו בשלמות ואסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע פן ימות.

(מה”ש ט"ו 18, דני' ד' 35, אפס' א' 11-12, ברא' א' 1, אפס' א' 5, עבר' א' 3, ברא' א' 1-31, ברא' א' 27-28, קהלת ז' 29, ברא' א' 28, מז' קמ"ה 17, ישע' כ"ח 29, עבר' א' 13, מז' ק"ג 19, הושע ו' 8, ברא' ב' 15-17.)

החטא ותוצאותיו

השטן פיתה את אדם וחווה והם נפלו מן המעמד שנבראו בו כשחטאו נגד אלוהים ואכלו את הפרי האסור. חטא הוא אי-התאמה לרצון אלוהים ועבירה על מצוותו בטבע או במעשה. כשחטא אדם, כל האנושות חטאה בו ונפלה עמו משום שאדם ייצג בברית את כל בני האדם. החטא הראשון עשה את האדם לחוטא ואומלל, טבעו האנושי הושחת והוא הפך למושא חרון אלוהים. עתה כולם נושאים את הטבע המושחת של האדם הראשון. טבעו חסר צדקה ופגום בכל היבטיו, אם כי לא עד תום. במילים אחרות, כל בני אדם נושאים באשמה ובהשלכות החטא הראשון ומשום כך עושים מעשי חטא מרצון לבם. עקב החטא איבדה האנושות את קרבתה לאלוהים, הפכה למושא זעמו וקללתו הצודקים ובכך שועבדה לסבל על כל סוגיו בחיים האלה, למוות עצמו ולכאבי השאול לנצח.

(ברא' ג' 1-6, ברא' ג' 6-8, יוח"א ג' 4, מז' נ"א 7, מה”ש י"ז 26, רומ' ה' 18, ברא' א' 28, רומ' ה' 19, רומ' ה' 12, אפס' ב' 3, רומ' ה' 18, רומ' ג' 10, אפס, ב' 1-2, ברא' ט' 6, מתי ט"ו 19, ברא' ג' 8, אפס' ב' 3, גלט' ג' 10, רומ' ו' 23, מתי כ"ה 41.)

חסד אלוהים המושיע

אלוהים בנצח קיומו ומרצונו הטוב בלבד, לא הותיר את כל בני האדם לאבוד בחטא ובסבל. הוא בחר באחדים לחיי עולם וכרת עימהם ברית של חסד לגאול אותם מחטא ומיגון ולהביאם למעמד חדש של ישועה על ידי מושיע. זאת עשה למען יתפאר בהם ותראה דרכם לעולם תפארת אלוהים העצומה מספר. לשם הגשמת ברית זו בחר את אברהם אבינו להקים ממנו עם סגולה להיות אור לעולם. הוא הביא צאציו למעמד הר סיני, נתן להם בחסדו את תורת המצוות עימהם והעניק להם את הבטחת המושיע. מאז שלח להם נביאים ללמדם את אורחות ה' ולבאר את הבטחת הישועה שזכו לה.

 המושיע היחיד של נבחרי אלוהים הוא ישוע המשיח שבא מזרע דוד כפי ההבטחה, אשר לו השם הנעלה על כל שם, שבהיותו בן אלוהים הנצחי והמיוחד היה לאדם וכך הווה ויהיה לנצח אלוהים ואדם – שני טבעים שונים ואישיות אחת אמיתית. המשיח היה לאדם כשלקח לעצמו גוף אמיתי ונפש אנושית, הורה ברחם הבתולה מרים בגבורת רוח הקודש ונולד ממנה – ובכל זאת הוא ללא חטא.

(אפס' א' 4-5, רומ' ח' 29, מתי כ"ו 28, רומ' ח' 27-39, אפס' א' 11-12, ברא' י"ב 1-3, שמות י"א 17-18, שמות כ', דבר' י"ח 18-20, ישע' נ"ג, ירמ' ל"א 30-33, טימ"א ב' 5, רומ' א' 3, פיל' ב' 6, יחז' א' 1-2, 18, יוח"א א' 14, עבר' ב' 14, מתי כ"ו 38, לוקס א' 31, עבר' ז' 26.)

מעשי המשיח

כמושיענו, ישוע המשיח ממלא הן בימי שפלותו והן עתה, בהיותו נשגב ונעלה, את משרות הנביא, הכוהן, והמלך. כנביא הוא מגלה לנו בדברו ועל ידי רוחו את רצון אלוהים לישועתנו. ככוהן הוא הקריב את עצמו אחת ולתמיד כקרבן מכפר לישועת הנבחרים ובכך הגשים את כל מה שנרמז במשכן, סיפק את צדקת אלוהים, ריצה אותנו לאלוהים ועתה הוא מפגיע בעדנו תמיד. כמלך הוא מכניע אותנו לעצמו, מושל ומגן עלינו ועוצר וכובש את כל אויבינו ואויביו. המשיח השפיל את עצמו כשנולד לאישה בנסיבות עניות ועלובות, היה תחת יד התורה, נשא בסבלנות העולם הזה, בחרון אלוהים ובמוות המקולל של הצלב, ובהיקברו ובהיותו לזמן מה תחת יד המוות. הוא נשגב ונעלה בקומו מן המתים ביום השלישי, בעלותו לשמים לשבת לימין האב ובהופעתו העתידה בעולם כדי לשפוט את כולם בקדושה.

(דבר' י"ח 15-18, מה"ש ג' 22, עבר, ה' 6, מז' ב' 6, מה"ש ב' 36, יוח' א' 18, יוח' כ' 31, יוח' י"ד 26, עבר' ט' 28, טיטוס ב' 14, גלט' ב' 22, עבר' ט' 1-12, יוח"א ב' 2, קור"ב ה' 18, עבר' ז' 25, מז' ק"י 3, ישע' ל"ג 22, קור"א ט"ו 25, לוקס ב' 7, גלט' ד' 4, ישע' נ"ג 3, פיל' ב' 8, דבר' כ"א 23, מתי י"ב 40, קור"א ט"ו 4, מרק ט"ו 19, עבר' א' 3, תסל"א א' 10, מה”ש י"ז 31, מתי כ"ז 46.)

חובות האדם לאלוהים

אלוהים מחייב כל אדם ללא יוצא מן הכלל לנהוג על פי רצונו, את תמצית חוק אלוהים יש לראות במצווה לאהוב את אלוהים בכל לבבנו, נפשנו, מאודנו, ומדענו, ואת רעינו כמונו. רצון אלוהים ומצוותיו נגלות בספר הבריתות בלבד. לעולם אין אדם חפשי ממצוות אלוהים ומתורת חוקו הנצחי, שמתגלה בכתובים – אף שהתגלויות היו רבות ושונות לאורך ההיסטוריה האנושית הן תמיד גילו את התורה האחת העומדת לעד. התורה איננה דרך לישועה כי אם דרך חיים לנושעים, מלבד שנועדה גם להביא חוטאים למשיח. היא מפורטת בעיקר בעשרת הדברות. טקסיה, כפי שניתנו בימי משה, נתגשמו שמשיח.

(ירמ' כ"ב 29, תסל"א א' 10, מתי כ"ב 37-40, מז' י"ט 8-11, טימ"ב ג' 16, חזון י"ט 5, מז' י"ט 19, עבר' א' 1, גלט' ב' 16, תסל"א ד' 1, פטר"א א' 22, רומ' ג' 20, דבר' י' 4, מתי י"ט 17, קול' ב' 16-17, 20-21, חזון י"ט 5.)

מתנת רוח הקודש איננה תחליף לדבר אלוהים, דבר אלוהים הוא חרב הרוח ואין לנתק אותם ממנו. הרוח גם איננה מגלה למאמינים אמיתות חדשות שאינן בדבר אלוהים ואף איננו מגלה משמעויות מיוחדות שנוגעות רק לאיש המסוים הקורא, הוא מעורר את המאמינים לקרוא וללמוד ולהבין את הכתובים ובדרך זו מדריך אותם בחיי אמונתם. לכל מאמין ניתן לצורך כך את רוח הקודש ומי שאין לו את רוח המשיח איננו שייך לו. אלוהים קורא לכל בני אדם לשוב בתשובה ולהאמין במשיח לישועת נפשותם והוא מבטיח שכל הקורא ייוושע. שום אדם איננו יכול לקיים את מצוות אלוהים בשלמות. יש חטאים שמעצם טבעם ומחמת גורמים חיצוניים הם רעים יותר בעיני אלוהים מאחרים, אך כל חטא ראוי לחימת אלוהים ולקללתו בעולם הזה ובעולם הבא. כדי להימלט מחרון אלוהים ומקללתו – שאנו כולנו ראויים להם משום חטאינו אלוהים דורש מאתנו להאמין בישוע המשיח. ולשוב מחטאינו אליו. אמונה בישוע המשיח היא מתנת חסד מושיעה שאלוהים מזכה אותנו בה ובאמצעותה אנו מקבלים אותו ומצפים ממנו בלבד לישועה. תשובה מחטא לאלוהים היא מתנת חסד מושיעה שאלוהים מזכה אותנו בה ואשר חוטא פונה באמצעותה מחטאו לאלוהים בהכרה אמיתית של חטאו, בכנות כואבת ובשקידה מתמדת לסור בכל עת למשמעת מצוות אלוהים. אמצעי החסד הרגילים שהמשיח משתמש בהם כדי לזכות אותנו בפרי ישועתו הם מצוותיו, במיוחד דברו, הקהילה, התקדישים והתפילה, ובכולם פועל המשיח לישועת חטאים ולברכת העולם.

(אפס' ו' 17, פטר"ב א' 21, אפס' ב' 20, מה”ש י"ז 11, יוח' ה' 39, מז' קי"ט 41, 44-48, מז' קי"ט 18-19, 34, רומ' ח' 7-9, קור"א י"ב 13, טיטוס ג' 9, רומ' ח' 9, מה”ש י"ז 30, מה”ש ב' 21, ג' 9-21, יוח"א ה' 16-17, גלט' ג' 10, מתי כ"ה 41, רומ' ג' 23, מה”ש ב' 37-38, מה”ש ג' 19, ירמ' ג' 1. אפס' ב' 8-9, יוח' א' 12, ישע' מ"ג 11, מה”ש י"א 18, מה”ש ב' 37, ירמ' ל"א 18-19, מז' קי"ט 59, מתי י"א 28-30, יוח' ו' 63, אפס' 13, 16-17, מתי כ"ח 19-20, קור"א 23-26, לוקס י"א 9-13.)

הישועה

אנו נושעים כשאלוהים מממש בנו על ידי רוחו את הישועה שקנה ישוע, רוח הקודש עושה זאת על ידי כך שהוא נותן לנו אמונה ותשובה, ומאחד אותנו למשיח בקריאה מושיעה שהוא מממש באמצעותה את כוונות החסד של אלוהים כלפינו בקריאה כזאת אלוהים הרוח משכנע אותנו במעמדנו כחוטאים, מאיר את הבנתנו על ידי המשיח, משחרר ומחדש את רצוננו מחטא וכך משכנע ומאפשר לנו לחבוק לעצמנו את ישוע המשיח, המוצע לנו בחופשיות ללא סייג בבשורה. בקריאה מושיעה זו ובזכות קרבן המשיח, אלוהים מעניק לנבחרים צדקה לפניו, את מעמד הבנים, את פעולת רוח הקודש להקדש ואת כל ברכות החיים האלה שמלוות או נובעות מתוך חסד אלוהים. רוח הקודש הוא שמחזק את המאמינים במאבקיהם, מנחם אותם, מוכיח אותם ומעורר בהם מחדש את יראת אלוהים ואהבתו. הוא מממש בהם את הישועה ומקדש אותם למען יידמו שוב לדמות בוראם. את כל זה הוא פועל בגבורה, על סמך הכפרה לנבחריו ולמען יפואר האב בכול.

(מז' ג' 9, יוח' א' 13, יוח' ג' 7-9, אפס' א' 7, 14, אפס' ב' 8-9, מעה,ש י"א 18, רומ' ח' 30, תסל"א ה' 24, רומ' ח' 23-30, אפס' א' 4-7, יוח' ט"ז 7-11, אפס' א' 15-18, יוח' ג' 3, טימ"ב 25-26, קול' א' 19, ב' 13, יוח' א' 12, רומ' ט' 16, מתי כ' 18-20, רומ' ה' 1-2, ישע' נ"ג 11, רומ' ח' 15-17, תסל"ב ב' 13, פטר"א א' 2, קור"א א' 30, אפס' א' 3, שופ' י"ד 6, רומ' ח' 11, 26, יוח' י"ד 16, מה”ש ב' 37, יוח' י"ד 15-19, 25-28, אפס' ד' 22-24, אפס' א' 19 עד ב' 1, תסל"א א' 4-6, חזון ה' 9-10, אפס' א' 12, מה”ש ט' 31, זכר' י"ב 10-12, קול' א' 13-15, רומ' ה' 10.)

כל אלה שאלוהים האב יעד למשיח לא יאבדו לעולם כי אותם הוא גם קרא, הושיע, קידש ואף פאר בתפארת גבורת חסדו. כולם יזכו לשמוע את הבשורה. בכולם יפעל אלוהים לישועה ואיש לא יחטוף אותם מידי המשיח.

(י"ז 2, 6-10, רומ' ט' 22-25, רומ' ח' 28-30, רומ' י' 13-17, יוח' ו' 37, יוח' ו' 39-40, י' 28-30)

הצדקת המאמין היא מעשה חסד מושיע חפשי של אלוהים, הסולח לכל חטאינו ומקבל אותנו כצדיקים לפניו בזכות צדקת המשיח, הנחשבת לנו ומתקבלת על ידינו באמונה בלבד. מעמד הבנים גם הוא מעשה חסד מושיע חפשי של אלוהים שמקבל אותנו אל חברת בנו ונותן לנו את כל הזכויות שקשורות במעמד זה. רוח אלוהים מקדש אותנו בגבורה בחסדו על ידי הלידה החדשה ועל ידי כך שהוא נותן לנו את הכוח למות לחטא יותר ויותר ולחיות להצדקה על פי רצון אלוהים. הברכות המלוות או נובעות מחסד אלוהים הם ביטחון הישועה, מצפון שקט, שמחה ברוח הקודש, התפתחות רוחנית מתמדת והתמדה באלה על ידי חסד אלוהים עד אין קץ. את כל אלה פועל בנו רוח הקודש. אך לא בלי שנשקוד ונעמול בהם בעצמנו. במותם, נפשות המאמינים נשלמות בקדושה ועוברות מיד אל נוכחות המשיח. גופותיהם נחות בקבריהן עד לתחייתן. בתחיית המתים יקיצו כל המאמינים בכבוד, יוצדקו במשפט אלוהים, יהיו מאושרים בשלמות וייהנו מאלוהים לנצח. החוטאים יושלכו לאגם האש והגופרית אשר הוא המוות השני, ושם יישאו את עונשם – אבדון עולם.

(אפס' א' 7, קור"ב ה' 21, רומ' ה' 18-19, גלט' ב' 16, יוח"א ג' 1, יוח"א א' 12, רומ' ח' 17, טיטוס ג' 5, יוח' ג' 6, תסל"ב ב' 13, אפס' ד' 24, קול' ד' 1-5, רומ' ח' 1, רומ' ה' 1-5, משלי ד' 18, קור"ב ג' 18, יהודה 24-24, קול' א' 29, ג' 5' עבר' י"ב 23, פיל' א' 23, קור"ב ה' 6-8, תסל"א ד' 14, קור"א ט"ו 43, מתי כ"ה 21, חזון כ"ב 1-5, כ' 11-15, תסל"א א' 7-10, חזון כ"א 8.)

אמצעי החסד

המשיח פועל בדברו להקדשת המאמינים – במיוחד בהטפת הכתובים – על ידי רוח הקודש, שגורם לכך שהם יהיו לאמצעי יעיל לשכנע ולהפוך את לבם של חוטאים מחטא לאלוהים. כדי שכתבי הקודש יפעלו לישועתנו עלינו לשמוע אותם ולקרוא בהם בשקידה, בהכנה מראש ובתפילה. הדרך להבין אותם איננה על ידי מתנה רוחנית מיוחדת או התגלות רוחנית מיוחדת, שרק מאמינים מסוימים זוכים לה כי אם על ידי שקידה, לימודים ועיון תוך תפילה לעזרה מאלוהים. עלינו לקבל את הנאמר בכתובים באהבה ובאמונה, לצפון אותם בלבנו ולחיות על פיהם מדי יום. כמו כן ציווה לנו המשיח את הטבילה, את סעודת האדון, את התפילה ואת חיי הקהילה. כל אלו משמשים ביד ה' כדי לקדשנו, לחזקנו, ללמדנו ולנחמנו בדרך אלוהים.

(מה”ש ב' 41-41, פטר"א א' 22, ב' 2, תסל"א 4-5, ב' 13, מז' א', משלי ח' 34, פטר"א ב' 1-2, מז' קי"ט 18, יוח' י"ז 17, דבר' ל' 11-14, מז' קי"ט 96, עבר' ד' 2, מז' קי"ט 11, יעק' א' 25, מתי כ"ח 18-20, קור"א י"א 23-25, עבר' י' 24-25.)

הקהילה

הקהילה האמיתית מורכבת מכל נבחרי האלוהים אשר נושעו מחטאם ורוח אלוהים החיה אותם והביאם לאמונה במשיח. הברית החדשה משתמשת במילה "קהילה" גם כדי לתאר גוף מקומי מאוגד של מאמינים שמאוחדים יחד לעבודת אלוהים, שיש בו הוראת כתבי הקודש, שקידה לחיות על פי מצוות המשיח, אהבה הדדית מעשית, הנמשל על ידי זקנים ושמשים שאינם שולטים על הקהילה כי אם מנהלים אותה ומנהיגים אותה. מנהיגי הקהילה הם שקריאתם באה להם מאת אלוהים דרך הקהילה, ומשום כך הם נתונים למרותה לא פחות משהיא נתונה למרותם.

(אפס' ד' 1-6, קור"ב א' 1, טימ"ב ב' 2, 5, גלט' ה' 13-14, פיל' א' 1, פטר"א ה' 3, עבר' י"ג 7, 17, מה”ש י"ד 21-23, ו' 1-6, אפס' ה' 21.)

בקהילה משיחית מתוקנת הכל מתנהל בגלוי ובצורה מסודרת. יש לפחות שני זקני עדה ויש גם שמשים. זקני העדה ממונים על חיי הרוח והמוסר והשמשים על האהבה והעזרה ההדדית ועל ענייני החומר והחולין. בקהילה מסודרת יש הסכמה ברורה לפחות על מינימום מסוים ומוגדר של עיקרי האמונה ויש הבנה משותפת בעניין מהות הקהילה ואופן הנהגתה ופעולתה. הקהילה נועדה לחזק, לנחם, להדריך ולהוכיח מאמינים לפי צורכיהם ולהפיץ בנאמנות את דעת אלוהים בעולם כדי שיפואר ויהיה נערץ על הכל. זוהי התחברות ביראת אלוהים שמחייבת משמעת לכתבי הקודש ונאמנות לכל מצוות אלוהים.

(רומ' י"ב 11, קור"א י"ד 33, פיל' א' 1, טימ"א ה' 17, מה”ש ו' 1-6, קור"א א' 10, גלט' ו' 1-2, רומ' י"ב 12, 14, טימ"א ג' 15, ה' 20, פיל' ב' 15, חז' כ"א 24, תסל"ב א' 10.)

אחרית הימים

אלוהים יקיים את כל ההבטחות שנתן לישראל, הארץ תמלא דעה את ה' כמים לים מכסים. כפי שהלך המשיח, כן גם ישוב. המתים יקומו והחיים והמתים יישפטו לפני ה'. מי שהצדיקם המשיח, יפוארו אז בשלמות ויזכו לברכת עולמים לפני האדון. האחרים יאבדו. כל ברך וכל לשון תכרע לפני אלוהים ותודה כי ישוע הוא האדון. יהיו שמים וארץ חדשים ואלוהים יהיה הכל בכל.

(ירמ' ל' 22-25, רומ' י"א 29, קור"א ט"ו 12, 20, מה”ש א' 11, ישע' כ"ו 19, חז' כ' 11, 12-13, כ"א 27, חז' כ' 15, פיל' ב' 9-11, ישע' ס"ה 17, קור"א ט"ו 28.)